גזר דין בתיק ת"פ 39377-09-13

נתוני רקע

1.      הנאשם, יליד 1994, תושב רצועת עזה, הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, שלא כלל הסכמה עונשית, בכתב אישום מתוקן, אשר ייחס לו עבירה של הסתננות מזויינת, לפי סעיף 4 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד - 1954.

2.      מעובדות כתב האישום המתוקן, עולה כי הנאשם ושניים אחרים החליטו להיכנס לישראל, כשהם מצוידים בסכינים, ומבלי שהחזיקו ברשותם אישורי שהייה כדין. כך, בתאריך 17.9.13 בשעה 13:00 הגיע הנאשם ביחד עם השניים האחרים לאזור גדר המערכת קו 136 בסמוך ליישוב כיסופים, כשהם מזויינים בסכינים. הם טיפסו מעל הגדר, חצו את הגבול ונכנסו ללא היתר לתוך תחומי מדינת ישראל.

ראיות וטיעונים לעונש

3.      התובעת הגישה כראיה לעונש תמונה בה ניתן לראות את הסכינים היפניים שנתפסו בעת הכניסה לישראל ( תע/1). הסניגור הגיש את הודעתו של סמ"פ יובל סימדיס ( נע/1), בה נכתב כי הגיע למקום ביחד עם כוח לוחמים בעקבות אינדיקציה על חציית הגדר, שם מצאו ארבעה סכינים יפניים במרחק של כ-30 ס"מ מהנאשם והמעורבים האחרים. עוד ציין בהודעה, כי הנאשם והאחרים סיפרו שהסכינים נותרו אצלם מעבודתם ברצועה. הסניגור הגיש כראיה לעונש גם את פרוטוקול הדיון והחלטת כב' השופטת וולפסון מבית המשפט לנוער במסגרת מ"י 37017-09-13 המורה על שחרורם של שני המעורבים האחרים בפרשה, שנתפסו ביחד עם הנאשם, שהינם קטינים ( נע/2).

4.      במסגרת טיעוניה לעונש הצביעה התובעת על חומרת מעשיו של הנאשם, שיחד עם שניים אחרים, טיפסו על גדר המערכת, חצו את הגבול, כשהם מצוידים בסכינים ויצרו סיכון ממשי לפגיעה בביטחון המדינה, בגבולותיה, בחייליה ובאזרחיה. היא טענה, כי החוק למניעת הסתננות נועד לתכלית ביטחונית הרתעתית לשם הגנה על ביטחון המדינה וגבולותיה מפני כניסה שלא כדין לשטחה והדגישה את ההשלכות הביטחוניות והכספיות אשר נבעו מהקצאת כוחות הביטחון לטיפול במשימה.

5.      עוד הטעימה התובעת, כי אין בנסיבותיו האישיות של הנאשם, בגילו הצעיר, ובהעדר עבר פלילי, כדי להקהות מהמסוכנות הנשקפת ממעשיו. לפיכך, ובהתאם לפסיקה שהמציאה, עתרה כי מתחם הענישה הראוי ביחס לאירוע ינוע בין 3 עד 4 שנות מאסר בפועל.

6.      הסניגור הדגיש את גילו הצעיר של הנאשם, שבעת ביצוע העבירה היה אך כבן 19, אשר הודה במיוחס לו וחסך מזמנו של בית המשפט. כן הדגיש, כי הנאשם נעדר עבר פלילי, כי לראשונה בחייו הוא נתון במעצר, המהווה עבורו חוויה קשה נוכח גילו הצעיר ונוכח העובדה כי הינו תושב זר.

7.      כן טען, כי מטרת כניסתו של הנאשם לארץ הייתה אך לצורך מציאת פתרון כלכלי ואילו מעבר להחזקת הסכינים, אין כל אינדיקציה שלילית אחרת במעשי הנאשם. הסניגור הדגיש גם את העובדה ששני המעורבים האחרים בפרשה, שהינם קטינים, שוחררו בעקבות הפרת זכויותיהם, והמאשימה בחרה שלא להגיש ערר בעניינם. הוא שב והדגיש את הנפקות שיש להליך בעניינם של המעורבים האחרים ביחס לנאשם תוך מתן חשיבות לעקרון האחידות בענישה.

8.      הסניגור לא הקל ראש בפגיעה בערכים המוגנים, כפי שציינה התובעת, עם זאת, סייג וטען כי הנאשם נתפס מיד עם חציית הגדר ובסמוך לגבול, ללא כל התנהגות חריגה מצדו, אשר חייבה תגובה חריגה מצד כוחות הביטחון. עוד ציין כי עצם זריקת הסכינים מעידה כי לא הייתה בכוונת הנאשם לעשות בהם שימוש. בשל כל אלה, עתר לדחות את מתחם הענישה שהוצע על ידי התובעת, וביקש שלא להכביד בעונשו של הנאשם ולנהוג בו במידת הרחמים.

9.      הנאשם, שלו ניתנה זכות המילה האחרונה, שב והביע חרטה על מעשיו והבטיח כי לא ישוב בשנית לישראל. לדבריו, הינו הבן הבכור במשפחה המונה 13 נפשות וכי נכנס לישראל במטרה לעבוד.

ניתוח שיקולי הענישה - חומרת המעשה

10.  מתחם הענישה ייקבע, בהתאם לעיקרון ההלימה, ועל מנת ליישמו יש להתחשב בשלושה פרמטרים: בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין).

11.  לעניין אותם ערכים מוגנים שנפגעו, הרי שהדברים ברורים. ערכים אלה כוללים בראש ובראשונה את זכותה וחובתה של מדינת ישראל לשמור על שעריה וגבולותיה מפני כניסת מסתננים לתוכה. המדובר בעבירה היוצרת סיכון ממשי לפגיעה בביטחון המדינה, בריבונותה, בגבולותיה, בחייליה ובאזרחיה. חומרתה גוברת נוכח המאבק שמנהלת מדינת ישראל כנגד ארגוני הטרור, אשר שמו להם למטרה לפגוע במדינה ובאזרחיה.

12.  ידיעה שיפוטית היא כי רצועת עזה, משם הגיע הנאשם, נשלטת על ידי ארגוני טרור. מציאות זו יוצרת צורך להגן היטב על הגבול ולהיזהר מאוד מכל נכנס. לפיכך, עבירת ההסתננות גורמת לריתוק כוחות רבים מטעם המדינה, שמוזנקים לאזור גדר המערכת על חשבון משימות חשובות אחרות. יתרה מזו, בעצם "הקפיצה" אל קרבת הגדר חושפים עצמם החיילים לתרחישים שונים שיש בהם סיכון של ממש. זאת שמידה מסוימת  בהזנחת משימות אחרות, אך בעיקר בחשיפת החיילים עצמם לפגיעת פתע בעת פעולתם הצפויה מראש. מעבר להשלכות הביטחוניות, קיימות גם השלכות כספיות הנובעות מהקצאת הכוחות והאמצעים הנדרשים להגן על ביטחון אזרחי המדינה.

13.  בהתייחס למעשיו של הנאשם, הרי שיש לזקוף לחומרה את העובדה כי מדובר באירוע מתוכנן מראש, אשר נעבר בצוותא חדא עם שני מעורבים נוספים, אשר שמו להם מטרה לחצות את גדר הגבול ולהסתנן אל תוך מדינת ישראל. לצורך כך, הנאשם פעל עם שני המעורבים האחרים, אשר טיפסו יחדיו על גדר המערכת וחצו את הגבול בין עזה לישראל. נסיבה מחמירה יש לראות בכך שהנאשם והאחרים ביצעו את ההסתננות לישראל בעת שהצטיידו מראש בסכינים יפניים. נסיבה, שיש עמה סיכון נוסף מכל מסתנן, אף אם יש להניח לטובת הנאשם כי כוונתו לא היית לעשות שימוש אלים בכלים אלה.

14.  כאמור, מעשיו של הנאשם חמורים הם, בהיותם יוצרים סיכון של ממש לחיי אדם, בפרט על רקע המצב הביטחוני במדינת ישראל כיום. הנאשם טען כי מטרת ההסתננות כוונה למציאת מקור פרנסה בישראל נוכח מצב כלכלי קשה, ריבוי נפשות במשפחה והיעדר מקומות עבודה זמינים ברצועה. בהקשר זה יש להניח לטובת הנאשם כי כך הם פני הדברים לגביו. ואולם, יודגש, כי הצידוקים הכלכליים לביצוע מעשים שכאלה, משרתים רבים מהמסתננים ומשמשים פלטפורמה נוחה הניתנת לניצול על ידי מי שכוונותיו זדוניות.

15.  יובהר, כי תכליתו של החוק למניעת הסתננות היא ביסודה תכלית ביטחונית הרתעתית, שנועדה להגן על בטחון גבולותיה של מדינת ישראל מפני כניסת מסתננים לשטחה יהא המניע אשר יהא. בהקשר זה יצוין גם, כי לא תמיד ניתן לדעת מה הייתה מטרת הכניסה של אותו מסתנן וקשה לדעת, אם דבריו של המסתנן אמת הם, וכי מטרת כניסתו הייתה אכן למציאת מקור תעסוקתי ולא למטרות פוגעניות. כמו כן, ברי כי אדם שנתפס מבצע עבירה של הסתננות יעדיף ליתן הסבר המתקשר למישור הכלכלי בדבר חצייתו את הגבול על פני הודאה במניע פוגעני כלשהו, אשר יגרור התייחסות עונשית מחמירה יותר. זאת, למרות שכאמור, יש להניח לטובת הנאשם שמטרתו לא הייתה עויינת.

16.  מעבר לכך, עצם כניסתו של הנאשם לישראל כאשר הוא נושא על גופו סכין, יש בה כדי להגדיל מאוד את הסיכון שנוצר עם כניסתו. הסתננות תוך החזקת סכין, עלולה להוביל את הנאשם, אף אם לא התכוון לכך מבעוד מועד, להיתקל באנשים אחרים ובתרחישים שונים אשר עלולים לגרור אותו לשימוש כזה או אחר בסכין. עם זאת, יצוין, כי בנסיבות העניין לא נמצאה כל אינדיקציה לכך שהנאשם התכוון לעשות שימוש כלשהו בסכין הן כלפי כוחות הביטחון והן כלפי אזרחי המדינה. מה גם שמדובר בסכינים "יפניות", אין מדובר בסכינים הנוחים לשמש למעשה אלים, כגון אולר מתקבע או סכין מטבח, שהם מסוכנים הרבה יותר, בהיותם מסוגלים לדקירה ולא רק לחיתוך.